תנ"ך על הפרק - ויקרא כב - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

ויקרא כב

112 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת הקשורות לכהנים ולקרבנות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל־אִ֣ישׁ ׀ אֲשֶׁר־יִקְרַ֣ב מִכָּל־זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־הַקֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אִ֣ישׁ אִ֞ישׁ מִזֶּ֣רַע אַהֲרֹ֗ן וְה֤וּא צָר֙וּעַ֙ א֣וֹ זָ֔ב בַּקֳּדָשִׁים֙ לֹ֣א יֹאכַ֔ל עַ֖ד אֲשֶׁ֣ר יִטְהָ֑ר וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּכָל־טְמֵא־נֶ֔פֶשׁ א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָֽרַע׃אוֹ־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל־שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ׃נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע־בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם׃וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא׃נְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה־בָ֑הּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וְשָׁמְר֣וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י וְלֹֽא־יִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא וּמֵ֥תוּ ב֖וֹ כִּ֣י יְחַלְּלֻ֑הוּ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ׃וְכֹהֵ֗ן כִּֽי־יִקְנֶ֥ה נֶ֙פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ׃וּבַת־כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃וּבַת־כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַקֹּֽדֶשׁ׃וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת־קָדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָרִ֖ימוּ לַיהוָֽה׃וְהִשִּׂ֤יאוּ אוֹתָם֙ עֲוֺ֣ן אַשְׁמָ֔ה בְּאָכְלָ֖ם אֶת־קָדְשֵׁיהֶ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל־נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכָל־נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַיהוָ֖ה לְעֹלָֽה׃לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃כֹּ֛ל אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַיהוָ֔ה לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִהְיֶה־בּֽוֹ׃עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה׃וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכָּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מָשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקָרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ולא יחללו את שם קדשי. פירש"י סרס המקרא וכו'. וכתב הרמב"ן כיון דמפרשי' אשר הם מקדישים לי בכהנים עצמם אין צריך לסרס המקרא וכן הוא פי' הפסוק ולא יחללו את שם קדשי וגם לא יחללו הקדשים שהם בעצמם מקדישים לי: נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. פי' הרמב"ן רבותינו דרשו אותו לענין אוכל נבילת עוף שנפסל גופו לאכול בקדשים. ועל דרך הפשט נראה לפרש שמזהיר לאכול נבלה וטרפה שלא יטמא ויצטרך להנזר מן הקדשים עד אשר יטהר ובשביל שהזכיר טומאת האדם לכל טומאותיו וטומאת המת ושכבת זרע ושרץ לכך הזהיר מן הקדשים גם בטומאת נבלות. ומה שהזהיר כאן לשון התראה באכילתן מה שלא עשה כן בשאר הטמאות מפני שנפש האדם קצה באכילת השרצים ולא הוצרך להזהירו עליהן אבל אינה קצה בנבלה וטרפה ולכך הזהיר עליהם בלשון התראה וטרפה דהכא מיירי שטרפה ארי או זאב והמיתה שגם מחיים נקראת טרפה אלא שאינה מטמאה ובהמה טמאה היא בכלל נבלה כיון דלאו בת שחיטה היא ובכל ענין שהומתה נקראת נבלה: ולא יחללו את קדשי בני ישראל. פירש"י להאכילם לזרים: והשיאו אותם עון. יטעינו אותם (עצמם?) עון באכלם את קדשיהם וכו'. וכתב הרמב"ן לא הבנתי דעת הרב כי יראה מדבריו שזה הלאו הוא אזהרה לכהנים שלא יאכילו תרומה לזרים וא"כ אין צריך לפרש והשיאו אותם עון על עצמם אלא כפשטי' על הכהנים שמטעינין לישראל עון כאשר יאכילום הקדשים ועוד שלא מצינו לאו זה בתלמוד אלא שאסור לעשות כן כמו כל האיסורין שאסור להאכילם למי שאסורים לו. ופי' הוא כי בני ישראל נמשך למעלה וכן הוא הפירוש ולא יחללו בני ישראל את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' והוא אזהרה שנית בזר שלא יאכל קודש בעבור שרצה להזכיר בו העונש והשיאו את עצמם עון אשמה כאשר יאכלו את קדשיהם. ורבותינו דרשו אותו באוכל טבל שהוא במיתה מפני שהוא מיותר: לפלא נדר או לנדבה. כתב הרמב"ן נראה בעיני בעבור שהכתוב אומר לפלא נדר או לנדבה וכן בכל מקום בפרשת נדרים וכי יפליא נדר בערכך וכן בפרשת נזיר כי הדבר בא על דבר שיפלא ממנו שידור לה' בצר לו אם תעשה עמי להפליא להצילני מצרה זו אביא עולה או שלמים כענין וידר יעקב נדר וזהו שאמרו נדר האומר הרי עלי עולה כי כן דרך הנודרים בעת צרתם אם יהי' ה' עמדי עלי לעשות עולה וזבח וזה אינו נקרא נדבה סתם אלא אשר יפרוש ויתן מיד נדבה (ואמר הכתוב כי בין נדר ובין נדבה. כצ"ל) צריך שיהיה תמים (ולא נחשוב) כי הנדר ראוי להיותו תמים יותר מן הנדבה: עורת או שבור. כתב הרמב"ן כיון שפסל עורת דהיינו שכהתה עינו ושבור אין צריך לומר גרב וילפת ויתכן כי הכל דבק עם נדבה תעשה אותו והכי קאמר עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת וכל שור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו כל אחד מאלה (ולנדר לא ירצה וכו'. כצ"ל): נדבה תעשה אותו. פירש"י לבדק הבית: ולנדר לא ירצה. למזבח אי זה נדר שבא לרצות הוי אומר זה הקדש מזבח. וכתב הרמב"ן לפי זה צריך שנדרוש נדבה תעשה אותו ולנדר אבל לא ירצה להקריבו על מזבח ה' כי אין בין נדר ונדבה בענין זה כלום שניהם מותרין לבדק הבית ואסורין למזבח. ויתכן שנתקן ביישוב לשון המקרא כי בעבור שרוב הנדיבות לבדק הבית כמו כל נדיב לב הביאו את תרומת השם וכן כתוב אני ביושר לבי התנדבתי וכן בבית שני עם הנדבה לאלהים וכן כתוב בבדק הבית כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' והוא הנדבה והטעם כי אין בענין בדק הבית חיוב רק נדבת נפשו ומנהג הנודרים לבדק הבית כי בנדבה יביאו הרי זה לבנין לפיכך כל מקום שמזכיר נדבה סתם הוא לבדק הבית עד שיפרש בו לעולה או לזבח שלמים והנדר רגיל להזכיר סתם בקדשי המזבח לך אזבח זבח תודה נדרי לה' אשלם בחצרות בית ה'. אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי. עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך. והנודרים למזבח בנדרים יבואו אם יצליחני אלהי אבוא לפניו בעולות ולכך אמר הכתוב נדבה תעשה אותו ולא אמר תקריב בלשון כל הפרשה כלומר תעשה אותו כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך אבל לנדר לרצון לא יהיה: שור או כשב וגו'. אחר שהזכיר הפסולין משום מומין שבהן אמר כל התמימים אינן כשרים עד לאחר ז' ימים. וי"מ הטעם אם יקריבנו ביום א' יהא נראה כמקריב לשם שמים וארץ שנבראו ביום א' ואם ביום ב' יהא נראה כאלו לשם רקיע ויום ג' לשם יבשה ויום ד' לשם מאורות ויום ה' לשם שרצים ויום ו' לשם אדם אלא אמר הקב"ה ימתין ז' ימים וידע שבראתי עולמי בששה ימים ונחתי ביום השביעי ויקריבנו לשמי: אותו ואת בנו. נוהג בנקבות ולא בזכרים. כתב הרמב"ן והי' ראוי שיאמר ופרה או כשבה אותה ואת בנה אלא מפני שהזכיר שור או כשב או עז כי יולד והזכיר האם והבן והי' ז' ימים תחת אמו אמר כי במינים הנזכרים האלה שהם שור או שה יש עוד מצוה אחרת כי אותו ואת בנו הנזכרים לא תשחטו ביום אחד: וכי תזבחו זבח תודה. כתב ר' אברהם סמך זה לאותו ואת בנו שאינן נשחטים ביום אחד והתודה אינה נאכלת אלא ליום אחד: ושמרתם מצותי. פי' הרמב"ן להזהיר את ישראל שיהיו זהירים בקרבנות במומין ובמחוסר הזמן קודם ז' וביום שנשחטה (האם) ולעשות הזבחים והתודה ולשוחטם לרצון וכולל בו גם כל המצות ואמר לא תחללו את שם קדשי להיות בכם נוכל וזובח משחת לה' כמו שאמר בבני אהרן ולא יחללו את שם קדשי שמזהירם בקרבנות מן הטומאה ומן המומין:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך